חיבוב מצווה

חיבוב מצווה

ר' יוסף היה מקיים את המצוות בחביבות גדולה ומתוך כך בחשק והתלהבות ולא בחיפזון וכפי שמספר בנו הרב יהושע:
"כל מצוה שאבא קיים או לימוד שלמד או תפילה שהתפלל היו ברצינות גמורה ובכוונה לשם שמים. לעולם לא עשה דבר בחופזה וכדי לצאת ידי חובה".
זו מדרגה של חסידות שכל יהודי צריך לשאוף להגיע אליה.
התורה הזהירה את בני ישראל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, אחרת, מצבם הרוחני ידרדר והם יגיעו לשפל רוחני ולגלות. כמאמר הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כח,מז).
והדבר תלוי זה בזה. אם עובדים את ה' מאהבה ממילא מחבבים את המצוות ומשקיעים בעשייתם בדקדוק ובהקפדה.

את חיבוב המצוות של ר' יוסף ניתן היה לראות בחג סוכות, כיצד בחביבות גדולה היה מכין את הסוכה בהידור רב. כיצד היה קושר קנה קנה לדופני הסוכה בסבלנות אין קץ והכול כדי להנאות את המצוות ולעשות אותם משובחות.
הוא היה אוהב לענות אמנים ולברך את השם. הוא לא ראה בזה עול אלא זכות.

מספרת הנכדה:
"היה אוהב להקשיב לברכות בקשב רב ובכוונה גדולה ולענות אמן. עניית אמן הייתה יקרה אצלו ואהבתי לזכות אותו. גם בביקור בפעם האחרונה שראיתי אותו, וכבר הרגיש לא טוב – השתדלו לזכות אותו בברכות ובאמנים".
היו מצוות שהיו חביבות עליו במיוחד. כמו לימוד תורה והכנסת אורחים, שהיה עושה אותה בכל דקדוקיה וחומרותיה מתוך חיבוב המצווה.
היה מחבב מאד את השבת, שהייתה אצלו מעין עולם הבא. דברי תורה, שירים ותשבחות. סעודות שבת נפלאות במטעמים גשמיים ורוחניים. מתוך חביבות השבת היה מחמיר על עצמו מאד בכל הלכותיה יותר מאשר בשאר התחומים.